<h1>סימני התרומה לסימן ל"ט</h1>
<h2>דף פז.</h2>
ומותר לדבר אחר השחיטה קודם הכסוי בין שחיטה לכסוי אבל בין שחיטת בהמה לבהמה ובין שחיטת עוף לעוף אין לומר שאסור לדבר מטעם דאמר (ל"ו ע"א) פרק הקומץ רבא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליו מעורכי המלחמה דהתם חדא מלתא היא תפילין של יד ושל ראש אבל שחיטה אי בעי לא שחיט. אבל ספק הוא אם דבר בינתים אם יצטרך לחזור ולברך על השחיטה על העוף שני או לא דשמא כדאמרינן סח בין תפילין לתפילין מברך שתים כמו כן בין שחיטה לשחיטה או שמא כמו סח באמצע אכילתו אין צריך לחזור ולברך המוציא לחם הכי נמי בין שחיטה לשחיטה וכיון שספק הוא אסור לדבר בינתים כי יהיה יודע מה יעשה אחרי כן ואפילו יודע שחייב לחזור ולברך על השחיטה אסור לדבר בינתי' דאין לו לגרום חיוב ברכות היכא שיכול לפטור את עצמו כדאמרינן פרק בא לו (יומא כ"א ע"ב) ופרק אלו נאמרין דתנן ונוטל ספר תורה וקורא בו אחרי מות ואך בעשור ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ופריך בגמרא וניתי ספר תורה ונקרי ביה ומשני ריש לקיש משום ברכה שאינה צריכה אלא היכא שיכול לפטור עצמו בברכה אחת אין לו לגרום חיוב ברכות מיהו היכא שאומר תן לי העוף או הסכין פשיטא שאין זה הפסק כמו טול בריך וגביל לתורי שאינו הפסק בין ברכת המוציא לאכילת המוציא. [התרומה סימן ל"ט]. דין כסוי עפר למעלה ועפר למטה. לכתחלה אסור לדבר בין שחיטה לשחיטה לפי שמא צריך לחזור ולברך על השחיטה אם דיבר בינתים אבל מילי דשחיטה כגון תן לי הסכין או העוף אינו הפסקה כמו לאחר המוציא גביל לתורי.
